חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' פחימה

פסק דין

1.עניינה של התביעה שלפניי, חוב שחב הנתבע לתובעת, על פי הנטען בגין שירותים שנתנה לו הנתבעת.

התובעת הינה חברה העוסקת בשיווק מכירה התקנה ומתן שירותי רדיו טלפון נייד למנויים.

על פי הנטען, נותר הנתבע חייב לתובעת עבור שירות או ציוד שניתן לו על ידי התובעת סך כולל של 3,737 ₪ וכן נותר חייב בגין תשלום החלק השיורי מכוח התחייבויותיו או מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט סך של 1,157 ₪.

2.הנתבע טוען, כי חובו כלפי התובעת שולם ביום 14.3.10 בתשלומים, כאשר מובטח לו, כי לא נותרה יתרת חוב.

לטענתו, התובעת היא זו שלא עמדה בהתחייבויותיה לספק את השירותים המוסכמים וניתקה את מכשירי הטלפון שברשות הנתבע ללא כל התראה, כאשר אשתו נמצאת בחודש התשיעי להריונה. למרות פניות הנתבע אל התובעת, לא נאותה התובעת לחבר את מכשירי הטלפון ואלו נותרו "כאבן שאין לה הופכין".

הנתבע טוען, כי פנה הן אל מחלקת פניות הציבור אצל התובעת והן אל המחלקה הפיננסית, וכן אל מנכ"ל התובעת ומנכ"ל הרשות להגנת הצרכן באשקלון ואף אל משרד התקשרת, אך כל ההבטחות לתקן את העוול לא הועילו.

3.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם והתיק נקבע לשמיעת הראיות.

בפתח ישיבת ההוכחות, טענה ב"כ התובעת, כי בתצהירי העדות הראשית מטעמו הרחיב הנתבע את החזית ויש להתעלם מטענותיו המהוות הרחבת חזית.

מצאתי מקום לדחות טענה זו.

ראשית, כל טענות הנתבע המהוות הרחבת חזית על פי הנטען, מוצאות התייחסות בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת, לאחר שטענות אלו נטענו בנספחי ההתנגדות לביצוע תובענה, תוך שהנתבע מפנה אליהם בתצהירו.

גדר המחלוקת אם כן, היה ידוע ולכן לא ניתן לומר, כי במקרה דנן קיימת הרחבת חזית.

שנית, עסקינן במקרה בו "הפוסל במומו פוסל". כתב התביעה שהוגש הינו כתב תביעה לאקוני, שאין בו פירוט, לא של מכשירי הטלפון נשוא התביעה ולא של השירותים שניתנו על ידי התובעת, כאשר על פניו, מדובר בכתב תביעה סטנדרטי, המותאם מבחינת הסכומים לכל מקרה ומקרה.

אין למשל בכתב התביעה כל אזכור לשירותים שסופקו התובעת, כאשר, מסתבר, כי השירותים שסופקו על ידה הם גם שירותי טלפון סלולארי, גם שירותי טלפון קווי וגם שירותי אינטרנט.

מה הפלא אם כן, שתביעה זו קיבלה התייחסות מתאימה, כאשר מלוא טענותיו של הנתבע נטענות בתצהיר מטעמו, אם כי ללא כל פירוט, אם כי יאמר לזכותו של הנתבע, כי פירוט זה אמנם ניתן בנספחי התצהיר ולכן, גדר חזית המחלוקת היתה ידועה גם לתובעת עצמה.

4.במהלך הדיון שהתקיים התבררו טענותיו של הנתבע כדלקמן:

הנתבע, כפי שנטען על ידי התובעת, העביר את השימוש באחד ממכשירי הטלפון הנייד לחברה מתחרה ונותר חוב בגין רכישת המכשיר. חוב זה הצטבר והנתבע (באמצעות אמו) פנה אל התובעת בשיחת טלפון על מנת להסדיר פירעון החוב.

מאותה שיחת טלפון, שתמלולה צורף לתיק בית המשפט עולה, כי על פי טענת התובעת, חובו של הנתבע היה גדול יותר, אלא שהאם ביקשה לשלם רק את החוב בגין אותו מכשיר, כאשר לטענתה באותה שיחה, קיימת מחלוקת בנוגע לשירותי אינטרנט שנרכשו מהתובעת.

נציג התובעת ניסה להשיג במהלך אותה שיחה את אותו גורם שמטפל בשירותי האינטרנט, על מנת שגם נושא זה יוסדר, אלא שבשל עומס באותה מחלקה, הדבר לא עלה יפה והוסכם, כי תיערך שיחה נוספת בין הצדדים.

כך ציינה אמו של הנתבע (שהיא זו שיזמה את השיחה) במהלך שיחה זו: